החלטה בתיק רע"פ 2351/10

           המבקש הורשע - על-פי הודאתו - על-ידי בית-משפט השלום (כב' סגן-הנשיא ד' מגד) בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בעבירה של תיווך לשוחד (ת.פ. 1568/04).

           על-פי העובדות בהן הורשע, המבקש היה שוטר במשטרת ישראל והכיר בנסיבות משפחתיות את נאשם 2 בכתב האישום (להלן: גולן), אשר שירת כקצין ייעוץ לענייני פלסטינים בצה"ל. בחודש אוגוסט קשרו המבקש וגולן קשר ביניהם, לפיו גולן ינפיק אישורי כניסה ושהייה בישראל עבור תושבי הרשות הפלסטינית אשר פרטיהם ימסרו לו על-ידי המבקש. במקביל קשר המבקש קשר עם אחרים, ביניהם קבלן בניין הפועל באזור הדרום, לפיו הוא יספק לו אישורי כניסה ושהייה לתושבי הרשות הפלסטינית המועסקים אצלו, בתמורה לתשלום. 

           במסגרת הסדר טיעון, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המדינה תגביל את עצמה לטעון לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען באופן חופשי. עוד הוסכם, כי על המבקש ייגזר מאסר מותנה.

           בתסקיר שירות המבחן שהוגש צוין, כי מההיבט הצר של הרתעתו האישית של המבקש עשוי עונש שיבוצע בעבודות שירות להוות עונש הרתעתי הולם. עוד הוסיף שירות המבחן, כי במידה ובית-המשפט יחליט להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, המלצתו היא שלא תוטל עליו תקופת מאסר ארוכה.

           בית-משפט השלום גזר, ביום 26.5.2009, על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וקנס בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תחתיו.  

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

           בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיא ב' אזולאי, השופט נ' זלוצ'ובר והשופטת צ' צפת) קיבל, ביום 24.2.2010, את הערעור והשית על המבקש עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מן העבירות בהן הורשע וכן קנס בסך 30,000 ש"ח.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           לטענת בא-כוח המבקש, בית-המשפט המחוזי יצר פער ענישה משמעותי מהעונש שהושת עליו בבית-משפט השלום וסטה מההלכות בדבר מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור. עוד טוען הוא, כי העונש שהושת על המבקש נוטה לחומרה ויוצר אפליה בינו לבין גולן, שעליו נגזר עונש מוסכם של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

           מנגד, באת-כוח המשיבה תומכת בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.  

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

           יתרה מזאת, טענות המבקש, כולן, מופנות כנגד העונש שהושת עליו. כידוע, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 29.5.1997)). במקרה דנן, לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור על חומרת העונש. מה גם, שהעונש אף נמצא במסגרת טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

           אשר לקיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, כבר נקבע, כי פער כזה אינו מצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אלא בנסיבות יוצאות דופן (רע"פ 4772/09 אלהאדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2009)).

           המבקש, שוטר במשטרת ישראל, ביצע עבירות חמורות וגרם לא רק להשחתת מידות במינהל הציבורי, אלא אף נתן ידו לכניסתן של שוהים בלתי חוקיים לישראל ובתוכם תושב הרשות הפלסטינית אשר היה מנוע כניסה לישראל מסיבות ביטחוניות. המבקש היה מודע היטב למשמעות מעשיו, לחומרה הטמונה בהן ולסכנות הפוטנציאליות הנלוות. בית-משפט זה התייחס לא אחת לחומרה היתרה הטמונה בעבירות שוחד ושחיתות ובפגיעה הרחבה שהן פוגעות ביחסי השלטון והאזרח ובמבנה החברתי כולו. נוכח חומרה זו נקבע, כי יש לנקוט בקו ענישה מחמיר כלפי החוטאים בעבירות אלה. ראו למשל ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כ"ז(2) 610, בעמ' 613. הדברים מקבלים משנה חשיבות כשמדובר בעובד ציבור, בדומה למקרה שלפני.

           מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.

           על המבקש להתייצב ביום 1.7.2010 לא יאוחר מהשעה 9:00 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י"ט בסיון התש"ע (1.6.2010).